לחופש נולדנו
אז מה בין חופש ובריאות?
הקשר בין שני המושגים הללו התברר לי כשהתחלתי ללמוד הומאופתיה לקראת סוף שנות ה-80.
לראשונה נפגשתי עם הגדרות שונות מאלו שהיכרתי למושג בריאות.
על פי ויקיפדיה, חופש הוא מושג מופשט המתאר היעדר אילוצים ואפשרויות פעולה לא מוגבלות.
מתוך כך, אחת ההגדרות של בריאות בראייה הוליסטית תטען שככל שאדם חופשי יותר, כך הוא בריא יותר.
למשל, מגיע אלי מטופל שבכל פעם שהוא אוכל ירקות, יש לו כאב בטן. על מנת למנוע את התחושה הלא נעימה הזו, הוא פשוט נמנע מאכילת ירקות. העניין הוא שהוא משוגע על ירקות. בעצם החופש שלו לאכול כל דבר על פי רצונו מוגבל, ועל מנת שלא יסבול הוא מקטין את הטריטוריה שלו, את חופש הפעולה שלו. טווח החופש שלו הצטמצם.
זה לא נשמע כל כך דרמטי, אז נעבור לדוגמא הבאה. מטופל נוסף סובל מחרדה. כשהוא יוצא מביתו הוא נתקף חרדה עצומה ובלתי נסבלת, חייב לשוב על עקביו ולחזור הביתה. רק בבית הוא מרגיש בטוח ונרגע. כאן המוגבלות וצמצום החופש ברורים לכל אחד. עולמו של אותו אדם צומצם לחלל ביתו, וכל מה שמחוצה לו – בלתי אפשרי. החופש שלו צומצם והוגבל באופן משמעותי.
ריפוי אמיתי ושלם מתרחש כשאדם משיב לעצמו את החופש שלו.
רגע, בוא נחזור על המשפט הזה לפני שאני קופץהלאה:
ריפוי אמיתי ושלם מתרחש כשאדם משיב לעצמו את החופש שלו.
© Duncan Noakes | Dreamstime.com
ניתן גם לראות תהליך לכיוון החופש. אם בתהליך ההבראה אותו אדם חרד מוכן לצאת מהבית לרחוב וללכת למכולת הסמוכה, טווח החופש שלו גדל (בצורה משמעותית). הוא עדיין לא מוכן לנסוע לפארק הירקון למופע של כוורת, אבל הכיוון נראה טוב ונכון. בדומה לכך גם זה הרגיש לירקות. אני אראה התקדמות בכך שהוא יכול לאכול מלפפון וחסה ללא תופעות לוואי, עגבנייה ופלפל עדיין יוצרים אי נוחות והוא מעדיף להימנע. טווח הפעולה גדל, ואיתו מרחב החופש.
האדם הבריא אינו מרגיש כלל את איברי גופו.
מתי אנחנו מודעים לכך שיש לנו ראש, בטן, ריאות ואזניים? כשהם כואבים או כשאנו חשים אי נוחות. ואז האיבר הופך להיות בעל זכות קיום בפני עצמו, ואנחנו "מטפלים" בו, נותנים לו תרופות ויחס מיוחד עד אשר הוא חוזר למצבו הטבעי "השקוף".
לעיתים, מושג החופש בהקשר הגדרת הבריאות נוגע במושגים מעולם המוסר.
למשל, ניתן להתייחס לפושע שצווי החברה או התרבות אינם נוגעים לו כאדם מאד חופשי (הרי הוא עושה כאוות רצונו) ומתוך כך כאדם שרמת הבריאות שלו גבוהה.
כאן ניתן להרחיב את מושג החופש מעבר לפרט. פושע – גנב, אנס, אדם אלים, אשר במעשיו פוגע באדם אחר או בחברה, בעצם פוגע בחופש של האחר או של החברה, כך ששוב – החופש נפגע והבריאות מצטמצמת.
אדם עשיר מאד, על פניו נראה שהחופש שלו גדול באופן משמעותי מזה של העני. הרי הוא יכול לרכוש כל מה שנפשו חשקה בו, לטוס לכל מקום בעולם ולחיות ברמת חיים גבוהה מאד. כאן אנו נקראים להתבוננות רחבה הכוללת גם את החוויה הפנימית של אדם ולא רק את מאזן חשבון הבנק שלו.
פגשתי בדרכי אנשים אמידים, שהחוויה הפנימית שלהם היתה של חוסר, של איום כלכלי מתמיד, כזה המניע אותם לייצר עוד ועוד, של פחד גדול לאבד את הכל, של דיכאון קשה ועוד מריעין בישין. ברור שלמרות מצבם הכלכלי השופע, החופש שלהם ותחושת ה well being הנובעת ממנו היו דלים ומצומצמים. ועל אותה הדרך נפגשתי עם אנשים שמצבם הכלכלי לא נתן להם אפשרויות בלתי מוגבלות, אבל בתוך המרחב הנתון הם נעו מתוך חוויית חופש פנימי וביטחון בעצמם ובדרכם.
לעולם לא נדע רק על פי מראית העין על אדם אחר מהי החוויה הפנימית שלו עד שלא נברר זאת איתו.
מידת החופש של האדם מהווה עבורי אינדיקיציה חשובה למצבו הבריאותי, ובמהלך הטיפול להתקדמות תהליך ההבראה שלו.